איך להתמודד עם התקפי זעם ותוקפנות של הילד/ה



בתחילת המפגש תומר מבקש להיות בחדר ולשחק.

זה כבר מספר מפגשים שתומר בוחר את המשחק עם החתול והגבינות.
בפעם הראשונה שבחר בו היה לו קשה לעקוב אחרי ההוראות והמציא חוקים חדשים.
״אני מבינה שאתה ממציא לנו חוקים חדשים.. אין בעיה, בכייף. אז אני גם ממציאה חוק ״

אנחנו ממשיכים לשחק ודיי מהר המשחק הופך להיות משחק של חתול מול עכברים ותומר ממציא סיפור שלם על הקרב המתרחש ביניהם. הגבינות הן השומרים והעכברים הטובים נלחמים יחד עם החתול מול העכבר הרשע.
אני זורמת עם המשחק הסוציודרמטי וממציאה גם עלילה שמתחברת לעלילה שתומר ממציא.



(משחק סציודרמטי, משחק סימבולי הוא מונח המשקף את היכולת של הילד לייצג את עולם החוקים והפעולות תוך שימוש בחפצים כדרך משחק).

לכאורה, אני יכולה לומר שמתרחשת פה עלילה מאוד תוקפנית. יש מלחמה, העכבר דוחף ומשמיד את העכברים והחתול, יש חיילים, הולכים מכות. אלימות.
אני מאפשרת את התוקפנות הזו אצל תומר, כל עוד אני מחזירה אותו למציאות ולעולם שלנו ומזכירה שאנחנו בתוך משחק.

בואו נדבר קצת על תוקפנות

תוקפנות היא הפעלת כוח, אגרסיביות. ואם נגדיר את מצבי התוקפנות אצל כלבים למשל, היא תוגדר כהתנהגות קולית או גופנית שמטרתה לפגוע באחר על מנת שזה יצליח לשרוד.

תוקפנות יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק ע״י נשיכה, גם השמעת קול וחשיפת שיניים יביעו תוקפנות. כאשר אנו פוגשים או מגדלים כלב או חיה תוקפנית נעשה צעדים על מנת להוריד את רמת התוקפנות ולהשיב את הרוגע לחיה. שכן תוקפנות יכולה להיות כתוצאה מפחד, סטרס או הגנת עצמית.
אך מה קורה שהילד שלנו מביע תוקפנות?


איך אנחנו מזהים תוקפנות אצל ילדים?

תוקפנות יכולה להיות פסיבית: אי שיתוף פעולה, התעלמות.
כאשר אני פונה לילד והוא מתעלם או שאני מבקשת ממנו שילך למקלחת והוא מתעלם וגם לא משתף פעולה, זו דרך להביע תוקפנות.
תוקפנות אקטיבית היא אותה תוקפנות שיכולה להופיע כאלימות מילולית או פיסית.
תוקפנות יכולה להיות גם כלפי עצמי (אובדנות, עצירת קקי).

תוקפנות מהווה תפקיד חשוב אצל האדם, תוקפנות יכולה להניע אותנו קדימה.

בקליניקה, הורים שואלים אותי איך להתמודד עם התקפי זעם ותוקפנות של הילד

במהלך הדרכת הורים הם משתפים בסיטואציות שקורות בבית והקושי להכיל את התקפי הזעם, אני מנסה להבין מה התפקיד שהם לוקחים בהבנת התוקפנות אצל ילדיהם, איך הם מגיבים.
כאשר הורה מגיב בבדיחות וצחוק להתנהגות תוקפנית, הילד מקבל מסר כפול ולא מבין שהוא פוגע באחר. כאשר ההורה שם גבול מאוד ברור למה מותר ומה אסור, הילד ילמד לווסת את התוקפנות שלו ולהתאימה למצב בו הוא נמצא.

אתן דוגמה:
שני ילדים משחקים יחדיו. האחד חוטף לשני את המשחק מהיד. לכאורה, התנהגות תוקפנית.
הורה א׳ יגיב: ״לא נורא.. תוותר לו וקח לך משחק אחר, יש כל כך הרבה משחקים״ (תוך שהוא מחייך)
הורה ב׳ יגיב: (באסרטיביות) ״אנחנו לא חוטפים!״ לוקח את המשחק ומחזיר לילד ששיחק בו.

מהר מאוד הילד של הורה ב׳ יבין את כללי המשחק ולא יחטוף. אם ירצה את המשחק, יבקש. וזו הכוונה בהגדרת גבולות מאוד ברורים כאשר אנחנו רוצים לווסת תוקפנות אצל ילדנו.

בהדרכת הורים אחרת שאלו ההורים האם זה נכון לאפשר לילד שלהם לשחק משחקים אלימים. חיילים, מלחמה, הרוגים, גיבורי על שמצילים את העולם ומשמידים את כל השאר. ״מאיפה כל האלימות הזו שהוא מוציא, איפה הוא רואה את זה״? זה מפחיד אותם.



נכון,  לפעמים הילד השקט והרגוע שלנו כשהוא משחק עם בובות של גיבורי על, לגו או כל משחק סימבולי אחר מחזיק את החרב והורג את כל העולם גורם לנו להילחץ.
החשש של ההורים הוא שהוא לא ידע מה הגבול בין משחק לבין מציאות. ואם הוא מביע ככ הרבה אגרסיביות תוך כדי משחק, אולי משהו לא בסדר אצלו.
אז אני אומרת שזה מצוין שהילד מביע את האגרסיביות ומוציא את התוקפנות הזו במהלך משחק.
כל עוד אנחנו ההורים יודעים להזכיר לו שזה משחק. וכל עוד אנחנו סומכים על עצמנו כהורים שנדע לעזור לו לעשות את ההבחנה הזו, אין שום בעיה שישחק עם חיילים וחרבות.
יתכן שהילד משחק עם חרבות ומביע תוקפנות כי הוא נמצא במצוקה. עלינו ההורים להגיב למצוקה שלו, לנסות לזהות מהי, ולא להגיב לתוקפנות.

זכרו שכעס הוא אחד משמונת הרגשות האוניברסליים של לאדם.
כעס הוא רגש שמייצר משבר, וככזה אפשר ורצוי לדבר עליו.
עודדו את הילד שלכם לכעוס, כעס הוא דבר טבעי.
מזכירה לשקף לו את הרגש:
״אני רואה שאתה כועס, אני מבינה שאתה כועס, זה ממש בסדר לכעוס...״
השאלה איך הוא מוצא את הדרך לווסת את הרגש ומה יעזור לו להירגע.

בהקשר של התוקפנות והתקפי זעם, מזמינה אתכם לקרוא גם מה שכתבתי על בכי ממש כאן.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.