איך לעזור בשינוי הרגלי אכילה בבית?

 לכבוד יום האוכל הבינלאומי רציתי להעלות סוגייה הורית הקשורה לאכילה של הילדים שלנו.

כהורים, אנחנו חיים תחת עיניהם של ילדינו "האח הגדול".
כל מה שאנחנו עושים, השפה שבה אנחנו משתמשים, ההתנהגות שלנו כלפי נותני שירותים, כלפי חברים, כלפי בני משפחה, הם מעתיקים אותה.
אם לפעמים הופתעתם לשמוע את הילד שלכם אומר שלום לנהג כשהוא עולה לאוטובוס, סביר להניח שהוא שמע אתכם עושים זאת.
ומהצד השני אם נסעתם ברכב ופתאום הוא ראה מכונית עוקפת וסינן איזו "ברכה", כנראה שהוא שמע אתכם מתישהו. 

זה נכון גם להרגלי האכילה שלנו ולאוכל שאנחנו אוכלים.

בהדרכות הורים אני תמיד נותנת את הדוגמה האישית שלי.

אני מאוד אוהבת בבוקר לשתות קפה ולטבול פתי בר. אני מודעת להרגל הלא בריא ולצערי ילדיי "העתיקו" אותו ממני.
כדי לשמור על הבריאות שלהם וגם על שלי, החלטנו יחד שאנחנו טובלים 2 ביסקוויטים במקום 4. ובהמשך הורדנו לגמרי את ההרגל.
להורים שמגיעים אליי להדרכות הורים אני מדגישה את החשיבות בהצבת גבולות ברורים, ובאוכל יש חשיבות רבה היות ומדובר בבריאות שלנו, הן של ההורים והן של הילדים.

אני אומנם לא יועצת תזונה, אך אני בהחלט בקיאה באכילה בריאה ונכונה.

על מנת להקנות לילדים שלנו הרגלי אכילה נכונים ובריאים אנחנו צריכים לעשות שינוי משפחתי.

איך זה ייתפס על ידי הילד שלי אם אני אוכל פתי בר ולו לא ארשה?

אומר לו שאני שומרת על הבריאות שלו, אבל מה עם הבריאות שלי? 

אז איך משנים הרגלי אכילה?

מתחילים בשלב הקניות בסופר.

משלבים ירקות, פירות, גבינות, הרבה חלבון ומעט פחמימה.

מקפידים להגביל מתוקים.

כל משפחה תציב את הגבול שלה, אך מומלץ לא יותר מממתק אחד ביום. 

איך טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים תרם לשינוי הרגלי האכילה? 

תמרה בת 10, בת יחידה ולא מורגלת בקבלת גבולות, לא כשזה נוגע לאוכל.

אימא שלה מאושרת כשתמרה אוכלת והיא מאפשרת לה לאכול הכל וכל הזמן. תמרה עלתה לאחרונה במשקל, מצבה החברתי קצת הושפע מהעניין וההורים פנו אליי כי קצת איבדו כיוון. לא ידעו איך בגיל 10 אפשר לעשות שינוי.

אז נכון, בגיל הזה קצת יותר מאתגר היות והיא כבר עצמאית, יכולה להכין לעצמה ולקחת לבד אוכל כשהיא רעבה. אך זה עדיין אפשרי.

במפגש הראשון עם ההורים שוחחנו דווקא על הקושי של האימא עם עניין האוכל. היא סיפרה שהיא עצמה עם הפרעות אכילה ועל מנת שתמרה לא תפתח גם הפרעות אכילה, כבר מינקות האכילה אותה גם כאשר לא היתה רעבה.

תמרה בוכה – אוכל

תמרה עצובה – אוכל

תמרה רואה טלוויזיה – אוכל

תמרה נוסעת ברכב – אוכל

אוכל הפך להיות מרכיב מאוד דומיננטי בחייה.

הוא גם מפיג שעמום, גם מעודד כשעצובים, וגם, מידי פעם מספק את תחושת הרעב (לא שהייתה אי פעם).

אז אחרי שעשינו עבודה על הדפוס של האימא והיא קיבלה כלים להצבת גבולות, ודיוק בשיח מול תמרה, התחלנו עבודה רגשית גם עם תמרה.

תמרה בקשה להאכיל את הארנבים.

בשמחה, אני בטוחה שהם רעבים.

היא חתכה להם סלט והניחה את הקערה בבית שלהם. דיי מהר התאספו השרקנים והארנבים והחלו לאכול.

הצבים התקרבו לאיטם לקערה ועד שהגיעו, לא נשאר הרבה.

תמרה מיד ביקשה להכין סלט חדש.

הכנו עוד סלט ושוב הנחנו בבית והארנבים והשרקנים מיד התקרבו ואכלו והצבים לא הספיקו.

תמרה הציע להכין עוד סלט

ואני העליתי שאלה, האם עוד סלט ישנה את מצבם של הצבים?

איך אפשר לוודא שהצבים אוכלים? הרי בפעמיים הקודמות הכנו סלט והשרקנים והארנבים אכלו. אם נכין שוב, הם ימשיכו לאכול. איך אפשר לעזור לצבים?

תמרה אמרה שאין בעיה שכולם יאכלו כמה שהם רוצים זה בריא לאכול

בריא?

כן

אני חושבת שזה תלוי מה אוכלים.. כל דבר במידה.

במפגש אחר תמרה נתנה חטיפים לג'סטין וגם פה היה צורך להעלות את השאלה האם לתת לו כמה שהוא רוצה או להגביל.

התפתחה שיחה על חטיפים, ממתקים, אוכל באופן כללי ולאט לאט דרך בעלי החיים הבינה תמרה שלא תמיד לאכול זה בריא, ולא כל אוכל הוא בריא.

תמרה שיתפה שהיא הייתה רוצה ללמוד להתאפק כמו שאני מתאפקת ולא נותנת לג'סטין עוד חטיף למרות שהוא רוצה. היא גם הייתה רוצה להצליח להתאפק, בשלב ראשון להתאפק מול ג'סטין ומאוחר יותר, להתאפק מול עצמה.
בהדרכות הורים הבאות דייקנו את השיח של ההורים מול תמרה,

במפגשים עם תמרה דייקתי את הכלים והלמידה של האיפוק והצבת גבול, הן מול החיות והן גבול פנימי עבור עצמה. טיפול רגשי עבור הילד, מחייב שיתוף פעולה של ההורים. התהליך, על מנת שיצליח, מחייב עבודה משותפת של כולם.

רוצים לדייק את עצמכם מול הילדים?

מוזמנים לדבר איתי

אני פה כדי לעזור