למה הילד שלי לא מפסיק לבכות?

היא נכנסה ועינייה מביטות לרצפה. היא לא הסתכלה עליי ולא דיברה.

אנחנו נכנסות ואני כהרגלי שואלת מה היא רוצה שנעשה היום והיא שותקת.
אני מתקדמת לכיוון הבית של הארנבים, גזר החתול מתהלך לידי ואני מתיישבת על הדשא, היא מתיישבת לידי.
אני נותנת לשקט לתפוס מקום.
הארנבים בביתם שוכבים, חם להם.
אני רואה את רימון (הצבה) מתהלכת ומנסה לטפס על השוליים של הבית ללא הצלחה.
אנחנו יושבות בשקט ומביטות בהם.
אני משתפת אותה בדברים שקרו לי היום, שיחות זום לימודיות, שיעורי בית ומשימות שהייתי צריכה לעשות וקצת מתמרמרת על התקופה, על הקושי להיות הרבה בבית בלי לפגוש משפחה וחברים.
היא ממשיכה לשתוק ואני מצטרפת לשתיקה.
אחרי עוד מספר רגעים אני רואה שהיא דומעת. אני ממשיכה לשתוק ומאפשרת לה לפרוק.

כשמישהו בוכה לידינו יש לנו צורך מיידי להפסיק את הבכי. לעזור לו, לעצור את הכאב.
לפעמים זה נתפס על ידינו כהתנהגות לא נאותה. 

״מה את/ה בוכה.. אין על מה לבכות... מכל דבר את/ה בוכה״

כשתינוק בוכה, זה נתפס כלגיטימי. הוא לא יודע להביע את עצמו.
כשהוא בוכה אנחנו מנסים לחפש מה לא נעים לו, מה הוא צריך.

ככל שהילד גדל ולומד לדבר, הציפייה שלנו שהוא יגיד לנו למה הוא בוכה, 

״למה אתה בוכה... תגיד מה אתה רוצה...תגיד מה קרה לך״

זה נכון שהוא יכול לדבר, השאלה האם הוא יודע להביע, לבטא את הרגש שהוא חש כרגע שגורם לו לבכות.
האם הוא יודע שמה שמתחולל אצלו בבטן זה כעס, עצב, אשמה, תסכול, ייאוש, שמחה, התרגשות.
הוא חושב לעצמו: מה קורה לי שם בפנים ואיך אני יכול להסב את תשומת ליבם של המבוגרים?

אנחנו צריכים לזכור שבכי הוא תהליך של השתחררות מכאב ולא תמיד צריך להתייחס אליו כמשהו לא תקין ושצריך להפסיק אותו.
עכשיו אתם בטח קוראים אותי ואומרים לעצמכם.. היא לא נורמלית, למה שאני אתן לילד שלי לבכות.
אז לא, לא התכוונתי שצריך לתת לילד לבכות. זה מאוד תלוי בסיטואציה, בהקשר של הסיבה לבכי.
מחקרים מראים שפיזיולוגית בכי משחרר רעלים ומצוקות מהגוף.
אז לפעמים כשאנחנו לא מבינים למה הילד שלנו בוכה כי מבחינתנו אין סיבה נראית לעין, במקום לומר לו משפטים 

״מה אתה בוכה כמו תינוק״, ״אני ממש לא מבין למה את בוכה״, ״לא קרה שום דבר, אין צורך לבכות״

בואו נבדוק איתם ונבין מה גורם לבכי.
כן, לפעמים הם בוכים כי פשוט צריכים לשחרר.
ולפעמים הם בוכים כי הם לא יודעים לבטא במילה את הרגש שהם מרגישים.

אז תכל׳ס, איך לעזור לילד שלי כשהוא בוכה?

(שוב, הכל תלוי סיטואציה)
1. למדו אותם לבטא רגשות. תנו לרגש שם. ״אני רואה שאתה כועס / עצוב/ מתוסכל/ מבולבל/ שמח/ מתרגש וכו׳. לשקף להם את הרגש שאתם רואים שיתכן והילד מרגיש. ולאפשר לו לנסות לבחור לעצמו מה זה הרגש שהוא מרגיש עכשיו. כשאנחנו ניתן שמות לרגש וננסה יחד איתו לחקור איך מרגישים כשכועסים, שמחים, מתוסכלים וכו׳.. הם ידעו לזהות את הרגשות האלה אצלם. הם ידעו מה קורה להם בגוף וידעו לתת לזה שם. ואז במקום לצרוח ולהתפרץ הם יאמרו שהם ממש כועסים עכשיו. ויתכן והוא יבכה וכשתשקפו ״אני רואה שמשהו מעציב אותך, תרצה לשתף?״ הם ידעו שהם בוכים כי הם עצובים או שהם ידעו לומר שהם בוכים כי משהו אחר מטריד אותם.

2. Holding החזקה: מצב שבו ההורה/ מבוגר מחזיק את התינוק ומאפשר לו להיות בתחושה שהוא מחוזק, שהוא בטוח ומוגן. החזקה זו מפחיתה חרדה ומאפשרת צמיחה של העצמי.
כאשר הילד שלנו מתפרץ/ בוכה/ כועס, הוא זקוק לתמיכה, להחזקה, לתחושת הביטחון. אני איתך.
ולכן כאשר הילד יבכה (בין אם אתם חושבים שזו סיבה מוצדקת ובין אם לאו) חבקו אותו. תנו לו את תמיכה הזו כדי שידע שאתם איתו, שומרים ומגינים עליו.

3. נסו לברר עם הילד הבוכה מה הוא מרגיש, מה גרם לו לבכות, איך את/ה יכולים לעזור.

מה קרה שם בהמשך המפגש?

ישבנו היא ואני ליד הבית של הארנבים, היא דומעת ואני מאפשרת לה לפרוק.
כמה רגעים עוברים ואני משקפת שאני רואה שמשהו מטריד אותה.
היא מהנהנת ומוחה דמעה.
אני פה בשבילך אם תרצי לשתף.
היא שותקת. ואני מאפשרת לה את הזמן לבדוק עם עצמה אם היא רוצה לשתף או לא.
אחרי עוד כמה רגעים היא מספרת שהיא מאוד מתגעגעת לחברים, היא מרגישה לא אהובה ולא רצויה. היא כועסת על התקופה, כועסת על המצב
אנחנו מנסות יחד לבחון איך זה מרגיש לה ואיפה היא מרגישה את הכעס. איזה עוד תחושות עולות בגוף ומה יכול לעזור לה להירגע.
כשהיא יצאה מהמפגש עיניה הביטו למעלה וחיוך קל עלה על שפתיה כשנפרדה לשלום.