ילד עם קשב וריכוז שמפריע בכיתה: מה עומד מאחורי ההתנהגות

הילד שכולם מכירים: זה שמצחיק את הכיתה

כל כיתה מכירה אותו. הילד שמשליך הערה ברגע הלא נכון, עושה קולות, מתחצף למורה, מתפרץ לשיעור עם בדיחה. המורה מאבדת סבלנות, הילדים צוחקים, וההורים מקבלים עוד שיחת טלפון. בבית שואלים: למה הוא עושה את זה? הוא פשוט לא רוצה ללמוד? הוא מחפש צרות?

לפעמים מאחורי ההתנהגות המשוגעת הזאת עומד ילד שמתמודד עם קשב וריכוז. ובמקרים רבים, ה"שטויות" הן לא הבעיה. הן הפתרון שהילד מצא.

למה ילד עם קשב וריכוז הופך למפריע

ילד שקשה לו להישאר ממוקד חווה כל שיעור כרצף של רגעים שבהם הוא מפסיד. הוא מאבד את החוט, לא מבין את ההוראה, רואה חברים שמסתדרים בקלות, ומרגיש שוב ושוב שהוא "לא מספיק טוב". זו חוויה כואבת, ואצל ילדים קטנים היא כמעט אף פעם לא מגיעה לידי ביטוי במילים כמו "קשה לי ואני מתוסכל".

במקום זה, ילדים רבים בוחרים אסטרטגיה אחרת: אם אני לא יכול להיות הטוב בכיתה, אני אהיה המצחיק. אם אני לא מצליח להתרכז, לפחות שיצחקו איתי ולא עליי. הליצנות והחוצפה נותנות לילד תחושת שליטה וערך, ומסתירות את הקושי האמיתי.

ליצנות מפנה את תשומת הלב מהקושי בלימודים אל משהו שהילד מצטיין בו.
חוצפה היא לעיתים דרך להסתיר מבוכה, או לקחת יוזמה לפני שיגידו לו שוב שהוא לא בסדר.
תנועה ורעש הם גם צורך אמיתי של מערכת עצבים שמחפשת גירוי כדי להישאר ערנית.
הדימוי העצמי נפגע לאורך זמן כשהילד שומע בעיקר תיקונים והערות.

חשוב להבהיר: לא כל ילד מפריע מתמודד עם קשב וריכוז, ולא כל ילד עם קשב וריכוז מפריע. הערכה והבנה של התמונה המלאה נעשות אצל גורמי האבחון המתאימים. מה שכן אפשר לומר הוא שהתנהגות מפריעה כמעט תמיד אומרת משהו, וכדאי להקשיב לו.

מה עוזר לילד כזה בבית ובכיתה

להפריד בין הילד להתנהגות. "ההתנהגות הזאת לא מתאימה" שונה מאוד מ"אתה ילד לא מתנהג".
לראות את הכוח שלו. ילד שמצחיק אחרים הוא ילד עם חוש הומור, אינטליגנציה חברתית ותושייה. אפשר לתעל את זה במקום לדכא.
הוראות קצרות וברורות. משפט אחד בכל פעם, עם קשר עין, עוזר יותר מהסבר ארוך.
הזדמנויות לתנועה. משימה קטנה בכיתה, חלוקת דפים, הפסקה קצרה, יכולים למנוע התפרצות לפני שהיא קורית.
שיתוף פעולה עם המורה. שיחה פתוחה שמתחילה בשאלה "מה עוזר לו?" ולא ברשימת תלונות.
חיזוק על מה שכן הצליח. ילד כזה שומע שנים של "לא". משפט אחד חיובי ביום משנה תמונה.

איך טיפול בעזרת בעלי חיים יכול לעזור

ילד שמתקשה בכיתה מגיע לחדר הטיפול עם המון עומס. בטיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא פוגש משהו אחר: בעל חיים שלא שופט, לא מתקן, לא מעיר לו שוב. הכלב לא מתרשם מבדיחה ולא נעלב מחוצפה, והוא כן מגיב בשקט כשהילד נרגע. החתול מתקרב רק כשהילד עדין. הארנב והאוגר דורשים תנועות איטיות ורכות, אחרת הם נסוגים.

בדיוק כאן נוצר הלימוד. ילד שקשה לו לווסת את הגוף והקול מגלה בעצמו, בלי הרצאה, שכשהוא רגוע בעל החיים מתקרב, וכשהוא סוער בעל החיים מתרחק. זה משוב מיידי, ישיר ובלי מבוכה.

דוגמה לתהליך טיפולי

כדי להמחיש, הנה תיאור כללי של מסלול אפשרי. כל ילד שונה, והתהליך מותאם אישית, אבל הרעיון הכללי דומה.

היכרות ובניית אמון. הילד פוגש את בעלי החיים ובוחר איתם מי מושך אותו. בשלב הזה אין דרישות. מקום שבו הוא יכול להיות הוא עצמו, גם הילד שמצחיק, בלי שמישהו יגיב בכעס.
משימות קטנות שדורשות ריכוז. האכלה, לטפל בארנב, להוביל את הכלב במסלול קצר. אלה משימות אמיתיות עם מטרה ברורה, והילד שם לב שהוא מסוגל להתמקד כשהמשימה משמעותית לו.
וויסות דרך המגע. ליטוף איטי של חתול או החזקה עדינה של אוגר מלמדים את הגוף להאט. הילד לומד הרגשה של רוגע שאפשר לחזור אליה.
שיחה על הכיתה דרך בעל החיים. אפשר לשאול: "מה היה הכלב אומר אם היה בכיתה שלך?", או לשחק מצב שבו הכלב מבולבל והילד צריך להרגיע אותו. כך הילד מדבר על תחושות שקשה לו לומר ישירות.
תרגול של התנהגות אחרת. מחפשים יחד דרכים להיות מצחיק בלי לפגוע בשיעור, ומה אפשר לעשות כשהגוף רוצה לזוז. הילד מתאמן במקום בטוח ואחר כך לוקח את זה לכיתה.
שיתוף ההורים. במקביל להורים מוצעת הדרכה, כדי שהשפה והגישה יהיו אחידות בבית.

המטרה היא לא "להעלים" את חוש ההומור של הילד. המטרה היא שיהיו לו עוד כלים, כדי שלא יצטרך להיות המשוגע של הכיתה כדי להרגיש שייך.

מתי כדאי לפנות לעזרה

ההתנהגות בכיתה גורמת לפניות חוזרות מהמורה או מהצוות
הילד נדחה חברתית או נשאר בלי חברים
הדימוי העצמי נפגע ("אני טיפש", "אני ילד רע")
הילד מסרב ללכת לבית הספר או סובל מכאבי בטן בבקרים
אתם מרגישים שכל שיחה בבית נגמרת בכעס או בייאוש

בהנסט אנחנו עובדים עם ילדים בגילאי 3 עד 13 בטיפול רגשי בעזרת בעלי חיים: כלב, חתול, ארנב ואוגר. במקביל, הדרכת הורים עוזרת להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות ואיך מגיבים אליה בצורה שמחזקת ולא מתסכלת. אם הילד שלכם מזכיר את הילד מהמאמר הזה, אפשר ליצור קשר ולהתייעץ.

מילה אחרונה להורים

ילד שעושה שטויות בכיתה הוא לא ילד רע. לעיתים קרובות הוא ילד שמנסה לשרוד בסביבה שקשה לו בה. כשמסתכלים מעבר להתנהגות, אפשר לראות ילד שצריך שיראו אותו, ושיאמינו שהוא מסוגל. עם הבנה, סבלנות ותמיכה נכונה, גם הילד הכי סוער יכול למצוא דרך חדשה להשתלב.