למה כל כך קשה לנו עם המילה ״סליחה״


שילי נכנסה לארנבונים. 

היא אוהבת ללטף בעיקר את צ׳רלי, הארנבון השחור. 

היא אומרת שהוא מזכיר לה את עצמה. הוא כהה והוא תמיד לבד. 

אף פעם לא ראתה את שאר הארנבונים משחקים איתו. אז היא איתו, כדי שלא ירגיש שלא אוהבים אותו.
היא ישבה וצ׳רלי על הבירכיים שלה.

בלו ניגש לרחרח ולנסות לקבל תשומת לב. שילי דחפה אותו הצידה ואמרה: ״אתה לא״.
אני: ״וואו בלו, זה ממש מעליב אם ככה היו דוחפים אותי. אני במקומך הייתי מתרחקת.
שילי: סליחה... (בטון שלא ממש מבקש/ מתכוון סליחה.. )
אני: כל הכבוד שביקשת סליחה... אבל אם אני הייתי בלו, הייתי עדיין מתרחקת. הייתי צריכה עוד קצת זמן כדי להירגע.
ניגשתי לבלו ליטפתי אותו ואמרתי, אתה צודק.. זה באמת מעליב שדוחפים ולא רוצים אותנו. זה בסדר שתיקח לך את הזמן
כשתרגיש שאתה רוצה, תנסה שוב להתקרב.



אז מה היה לנו פה בעצם?


היתה לנו סיטואציה של ילדה שעושה משהו שדורש התנצלות. אבל לא באמת הבינה את זה וזרקה לחלל האוויר את המילה סליחה.


הילדים שלנו התרגלו לזרוק את המילת הקסם סליחה והכל נשכח ונסלח. 

אבל רגע... זה לא אומר שהם באמת מבינים את המשמעות למה חשוב לבקש סליחה. מה הם עשו לא בסדר.
כי באוטומט שלנו אנחנו מגיבים:

״תבקש סליחה מאחיך״. והוא אומר.. ״סליחה.. ״   וממשיך בשלו.
אתם יודעים שהסליחה לא באה ממקום של הבנה שעשה כרגע משהו לא בסדר.
אז אתם מתעקשים ואומרים לו:
״לא, תבקש סליחה ותתכוון לזה״.
או,
״זה לא באמת סליחה, תבקש שוב״.
או,
״על מה אתה מבקש סליחה, אתה יודע?״
ועוד מגוון וריאציות, שביננו, לא באמת תורמות.

אז איך בכל זאת גורמים לו להבין שהוא עשה משהו לא בסדר?


מתייחסים לקורבן.
כשאני מדברת לבלו ונותנת לו לגיטמציה להתרחק מ״הפוגע״, לאט לאט זה יחלחל שמי שפוגע מתרחקים ממנו.
והרי אף אחד לא באמת רוצה שיתרחקו ממנו.
שילי הבינה שכדי שבלו יתקרב, היא לא צריכה לדחוף אותו.
וכשהיא לא שמה לב וצ׳רלי קיבל ממנה מכה, מיד אמרה ״סליחה סליחה סליחה....״ והפעם גם התכוונה לכך.



רוצים לשמוע עוד..
מוזמנים להירשם לבלוג שלי


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.