מתי לפנות למטפלת רגשית לילד – 7 סימנים שהגיע הזמן
מתי לפנות למטפלת רגשית לילד 7 סימנים שהגיע הזמן
כהורים, אנחנו מכירים את הילד שלנו טוב מכולם. אנחנו יודעים מתי הוא עייף, מתי הוא רעב, ומתי משהו פשוט לא בסדר. אבל לפעמים, גם כשאנחנו רואים שמשהו קשה קשה לדעת אם זה "שלב שיעבור" או משהו שדורש עזרה מקצועית.
אם הגעת לכאן, כנראה שכבר שאלת את עצמך את השאלה הזו. וזה כבר אומר הרבה. ההורה המודע, זה שמקשיב ושם לב, הוא לרוב זה שמגיע בזמן.
המאמר הזה לא נועד לגרום לך לדאוג יותר אלא לעזור לך להבין מתי טיפול רגשי לילד הוא לא פינוק, אלא צורך אמיתי.
שבעה סימנים שאומרים: אולי הגיע הזמן לפנות לעזרה
1. התקפי זעם שחורגים ממה שמצופה לגיל
כל ילד כועס. כל ילד בוכה. זה בריא, זה נורמלי. אבל כשהתקפי הזעם חוזרים על עצמם בעצימות גבוהה, נמשכים זמן רב מהרגיל, ומתרחשים גם במצבים יומיומיים שגרתיים שווה לשים לב.
ילד שאיבד גישה לוויסות רגשי עצמי מרגיש, מבפנים, הצפה שהוא לא יודע איך לנהל. טיפול רגשי מקנה לו כלים לזהות, להכיל ולבטא רגשות בדרך בריאה יותר.
2. קשיים חברתיים כשחברויות לא מצליחות
יש ילדים שנאבקים שוב ושוב ליצור קשרים עם בני גילם מתקשים להיכנס למשחק קבוצתי, לא יודעים לפתור קונפליקטים קטנים, או מוצאים את עצמם לבד בהפסקות.
לפעמים הקושי הוא חברתי בלבד. לפעמים הוא נובע מחרדה, מדימוי עצמי נמוך, או מדפוסים שנלמדו בבית. בכל מקרה, ילד שמרגיש בודד ראוי לתמיכה שתעזור לו להתחבר לעולם.
3. הגן או בית הספר הביעו חשש
גננת, מורה, יועצת לפעמים האנשים שרואים את הילד שלנו בסביבה חיצונית מזהים דברים שאנחנו, בלב ביתנו, לא רואים. הפניה ממסגרת חינוכית היא לא ביקורת על ההורות שלך היא הזדמנות.
כשמישהי מקצועית אומרת "שווה לבדוק", קחי את זה ברצינות. מוקדם יותר תמיד עדיף על מאוחר.
4. חרדת פרידה שלא משתפרת עם הזמן
ילדים קטנים חווים חרדת פרידה זה טבעי. אבל כשפרידות יומיומיות (כניסה לגן, השארה אצל סבא וסבתא, שינה בלי ההורים) עדיין גורמות לסבל רב גם בגיל שבו זה כבר אמור להשתנות זה לא "פינוק" ולא "עקשנות".
חרדת פרידה כרונית פוגעת ביכולת של הילד לחוות עצמאות ולבטוח בעולם. עם ליווי מקצועי נכון, ניתן לשנות את התמונה בהדרגה, ברגישות.
5. נסיגה כשהילד "חוזר אחורה"
לפתע, ילד שכבר לא עשה בגדים רטובים מתחיל שוב. ילד שאכל בעצמו דורש להאכיל אותו. מי שישן לבד דורש לישון רק עם אמא.
נסיגה התנהגותית היא הדרך של הגוף והנפש של הילד לומר: "אני לחוץ מדי, אני צריך חזרה לנקודה שהרגשתי בה בטוח." לא צריך להתמודד עם זה לבד יש כלים שיכולים לעזור.
6. שינוי גדול בחייו גירושין, תינוק חדש, מעבר דירה
ילדים, בדיוק כמו מבוגרים, עוברים משברי מעבר. גירושין, לידת אח או אחות, מעבר לגן חדש, פטירה של בן משפחה כל אחד מאלה יכול לנפץ את תחושת הביטחון של הילד.
חלק מהילדים מסתגלים מהר. אחרים זקוקים לסיוע כדי לעבד את השינוי. אם אחרי שלושה-ארבעה חודשים אתה רואה שהילד עדיין לא "חזר לעצמו" זה הזמן לפנות.
7. את מרגישה חסרת אונים כלום לא עוזר
זה אולי הסימן הכי חשוב מכולם, ולא תמיד מדברים עליו מספיק.
כשאת מרגישה שניסית הכל שיחות, גבולות, פרסים, עונשים, חיבוקים, סבלנות ושום דבר לא זז. כשאת הולכת לישון עם תחושה שנכשלת. כשאת שואלת את עצמך כל יום "מה עשיתי לא נכון?"
את לא נכשלת. ייתכן שהילד שלך פשוט צריך עוד מישהי מישהי מקצועית, ניטרלית, שתפגש איתו בדרכים שאת, כאמא, לא יכולה לתת לו. זה לא כישלון. זה אהבה.
מה קורה בשיחה הראשונה?
אחת הסיבות שהורים מחכים זמן רב מדי היא הפחד מהלא-נודע. מה יקרה שם? האם יבדקו אותי? האם יאמרו לי שאני הבעיה?
אז בואי נדבר על זה.
בה"נסט", שיחת הטלפון הראשונה היא שיחה פשוטה, אנושית, ללא שיפוט. עירית מקשיבה לך, לא "מאבחנת" ולא "פוסקת". היא רוצה להבין מה עובר על הילד שלך, מה עבר על המשפחה, ומה מרגיש לך כרגע.
אין כאן טפסים מפחידים, אין תהליך ביורוקרטי כבד. יש שיחה של אדם לאדם.
ואם בסוף השיחה תחליטו שלא להמשיך זה בסדר גמור. הדלת פתוחה תמיד, גם מאוחר יותר.
הגישה בה"נסט": טיפול שגדל מן הטבע
בה"נסט", הטיפול הרגשי לילדים מתנהל בסביבה טבעית, בליווי בעלי חיים. זוהי גישה מבוססת ראיות שמאפשרת לילדים להיפתח בדרך שלפעמים מילים לבד לא מצליחות להגיע אליה.
בעלי חיים לא שופטים. הם מגיבים, מרגישים, ומחברים. ילד שמתקשה להיפתח בחדר קליניקה רגיל מוצא את עצמו לרוב מדבר בחופשיות כשיש לידו חיה שמקשיבה בלי לשפוט.
הטיפול מתאים החל מגיל 3, ומתרחש במשמר דוד שבשפלה יישוב שליו ומוגן שמאפשר יציאה מהשגרה העירונית. משפחות מגיעות לכאן מרחובות, מזכרת בתיה, גדרה, יבנה, נס ציונה ומרחבי השפלה לפעמים הנסיעה הקצרה היא כבר חלק מהמעבר.
את לא לבד בשאלה הזו
כל הורה שמגיע לכאן עשה את הדבר הכי אמיץ שיש: הוא הודה לעצמו שאולי הוא צריך עזרה. זה לא חולשה. זה בדיוק ההיפך.
הילד שלך לא צריך שיהיה לו "מספיק רע" כדי לקבל תמיכה. מספיק שמשהו לא בסדר ושאת רואה את זה.
מזהה את הסימנים? אל תחכי.