להתחיל לתת ביטחון


                                                                                                                       

שבוע של התחלות חדשות.

כולם חזרו לגנים ולבתי הספר, באופן מלא או באופן חלקי..

התרגשות, חששות, חוסר ודאות. 

אנחנו ההורים חוששים לא פחות ואולי יותר מהילדים שלנו. שואלים את עצמנו: איך הוא יסתדר, ואם לא ימצא חברים, ואם הוא ישאר לבד ולא ימצא במה לשחק, 

ומה יקרה אם יהיה רעב ולא יהיה לו האומץ להגיד לגננת, ומה עם הליכה לשירותים, הוא עוד לא מסתדר לבד..

ואילו  רק שאלות של הורים לילדי הגנים.


קושי להיכנס לגן, עירית דימניק, טיפול רגשי


לילדי בית הספר, שלא לדבר על כיתה א׳, השאלות אפילו רבות יותר, אנחנו פוחדים וכתוצאה מכך מגוננים, קצת לא מאמינים ולא סומכים עליהם ואז עלולה להתרחש העברה.

העברה היא תופעה פסיכולוגית המאופיינת בהפניה לא מודעת של רגש מאדם לאדם אחר.

איך זה קורה?

אני זוכרת שכשהייתי בהריון עם עומר (היום כבר בת 7) הייתי בחרדות אין קץ. יש לי היסטוריה מפוארת בתחום המילדות וההריון הזה היה מלווה בהרבה חרדות, כאלו שהשתדלתי מאוד להדחיק אבל לא ככ הלך לי.
סער שלי, שהיה בן 7 , הביע את החרדות שלי.
כל מה שאני שמרתי פנימה, הוא הוציא החוצה.  כשפתאום שמתי לב שמשהו קורה אצלו וחפרתי קצת אצלי, וחפרתי קצת אצלו. נרגענו שנינו. אך זו היתה דוגמה נהדרת איך תהליכי העברה קורים בין הורים לילדים.

נחזור לתחילת שנה?

אנחנו משדרים לילדים שלנו בתת מודע, את החששות, הפחדים, המחשבות שלנו.


עירית דימניק, טיפול רגשי, איך לעזור לילד שלי


כשאנחנו נכנסים לגן עם הילד, אנחנו כל כך חוששים להתנתק שאנחנו נשארים עוד רגע, ועוד חיבוק ונשיקה. הילד מזהה שהפרידה קשה ומאותו רגע הוא לוחץ לנו על הכפתור הזה שיודע להפעיל אותנו בצורה מופלאה.

מאותו רגע הוא מבין שכשהוא יבכה או יאמר שהוא לא רוצה, הוא יחזיק לנו חזק בחולצה, אנחנו נישאר. נישאר וניתן לו את תשומת הלב שהוא ככ רוצה. ורגשי אשמה יעלו ויצופו ונישאר עוד דקה וככל שנישאר הפרידה תהיה קשה יותר.

אז הורים,

נשימה עמוקה, הרבה ביטחון ואמונה בילד שלכם.

כי בסך הכל כייף לו בגן, וחמש דקות אחרי שאתם הולכים עם רגשי אשמה נוראים שהורסים לכם את כל היום, הוא כבר משחק ונהנה ושכח מכל הדרמה שקרתה פה לפני רגע.

כנסו איתו איתו לגן, תקבעו טקס קבוע של דקה שתיים שבסופו יהיה ברור גם לו וגם לכם שעכשיו הולכים.
ולכו.


אשמח שתשתפו איך עברו עליכם הימים הראשונים..


 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.