מה מסתתר בתוך השיריון?


הוא תמיד בוחר להתבונן בצב.
האמת שהצב שלי הוא בכלל צבה.
היא הגיעה אליי באפריל 2020 ובאופן דיי מידיי קיבלה את השם קורונה.
לא כי היא וירוס או משהו שצריך להכחיד
אלא כדי להזכיר לי שהיא הגיעה בתקופה דיי מיוחדת שבה כולנו מסתגרים בבתים והיא עצמה גם סגורה בביתה שלה. כך שזה היה מאוד סימבולי לקרוא לה כך.
דיי מהר היא מצאה את מקומה בקרב משפחת הארנבים והשרקן וכשאירחנו את רימון, הצבה של בית הספר, הרגישה קצת פחות שונה.


מידי פעם ראיתי אותה שוכבת על גבה וכשערכתי תצפית כדי להבין איך זה קורה, ראיתי שלפעמים הארנבון קצת דוחף אותה והופך אותה.
התחלתי לשים לזה לב קצת יותר.. וגם קצת לתהות מה גורם לו באופן דיי מכוון להפוך אותה.
הבאתי את השיח הזה למפגש הטיפולי עם תומר.
תומר בן 14, ילד בכור למשפחה בת 4 ילדים. תומר עצמאי, אחראי ולוקח חלק פעיל במשימות הבית. תמיד נרתם לעזור להוריו.
הוא נער חברותי שמרבה לבלות בחוץ אך כשהוטל סגר, ובתי הספר לא חזרו לפעול עבורו, החל לאט לאט להסתגר ולהתכנס בתוך עצמו.
למפגשים הגיע בשמחה. תמיד התחבר לבעלי חיים. וכשראה את קורונה הצבה, החל להתעניין בה יותר ממפגש למפגש.
במהלך המפגשים הוצאנו אותה החוצה לדשא כדי שתוכל לטייל קצת ולראות עולם (כמו שתומר הגדיר זאת).
חתכנו לה סלט ירקות, הכנו לה מעין מבוך ובסופו צ׳ופר כדי שתוכל לעשות קצת ספורט (תומר אומר שזה ממש חיוני לשמור על כושר כשכל היום תקועים בבית) צפינו בארנבון הופך אותה על גבה וניסינו להבין למה.
תומר חשב שהארנבון הופך את הצבה כי היא לא חלק ממשפחת הארנבים. הם לא רוצים אותה איתם וזו הדרך שלו לסמן לה
תומר העלה עוד השערות שהובילו לעוד לא מעט שאלות 

מתי מסתתרים בתוך השיריון?
מה גורם לנו להסתתר?
האם עדיף להסתתר או להתמודד?
מה המשמעות של השיריון עבור כל אחד מאיתנו ?
מה המחיר שנשלם כשאנחנו בוחרים להסתתר? 

השיח הביא את תומר להבנה שכרגע הוא בוחר להיות קצת כמו קורונה.
להסתתר בתוך השיריון שלו ולא יותר מידי לתקשר עם העולם.
הוא אומנם מתחבר לשיעורים, ומשוחח עם המשפחה וקצת עם החברים אבל הוא לא יוצא החוצה לעולם, לא נפגש עם אף אחד ולא מעוניין בכך. והמחיר שהוא משלם זה המרחק מהחברים. ולא רק המרחק הפיזי. הוא התרחק מהם גם נפשית.
החברים שלו ממשיכים להיפגש והקפידו תמיד להציע לו לבוא.
אך משסירב שוב ושוב, הפסיקו להציע. והפער ביניהם הלך והתעמק.
לאחר שתומר הגיע לתובנות הללו, התחלנו לחשוב על דרכי פעולה.
איך הוא חושב שנכון יהיה לו לצאת מהמצב אליו הביא עצמו.
הדגש הוא חשיבה משותפת תוך הכוונה שיגיע לפתרון הנכון לו.
המשמעות היא שהוא מעלה רעיון ואנחנו חושבים עליו יחד. אני יכולה אולי להציע מה אני הייתי עושה אבל בהחלט לא אומרת לו מה הוא צריך לעשות ונותנת לו את הפתרון. 

הפתרון נמצא אצלו.


וכך לאחר אי אילו מפגשים נוספים תומר מצא את הדרך לשתף בקושי את אחד החברים שלו.
וכשהחבר הבין מה חווה תומר ועם מה הוא מתמודד, היה לו קל יותר להבין, להכיל, לקבל ולהעביר את המסר לשאר החברים.
החברים מצידם חזרו לעטוף אותו ולעזור לו בהתמודדות . כי עכשיו הוא כבר לא לבד.
הוא כבר לא צב עם שיריון על הגב שבוחר להיכנס ולא להתמודד.
עכשיו הוא יותר חשופית (כך בחר תומר לתאר עצמו).
הוא חשוף והוא מתמודד.
נכון, הוא יותר פגיע, אך הוא מרגיש שיש לו את הכלים להתמודד מול הקשיים שיעלו בדרך.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.