שאלות שרציתם לשאול ולא היה לכם את מי (חלק 2)

                                                                                                                       



גם הפעם ממשיכה לענות על השאלות בעקבות הרצאה של פרופ׳ עמוס רולידר שהיתה מטעם המועצה שלנו.
על מה היתה ההרצאה ומה הביא אותי לכתיבת סדרת המאמרים, תוכלו למצוא ממש כאן.

כפי שכתבתי, בכל שבוע אענה על שאלה אחרת שעלתה לכם ואתן/ם מוזמנות/ים לשאול אותי שאלות נוספות ואשמח לכתוב את התשובות שאין לי ספק יוכלו לעזור לעוד הורים עם מלא סימנים שאלה מסתובבים מעל הראש.

אז על איזה נושאים אכתוב:

איך מתארגנים בבוקר / ערב כשלילד יש הפרעת קשב וריכוז

איך להגיב במריבות אחים

איך מתמודדים עם בכי על כל דבר קטן תוכלו לקרוא כאן וכאן

איך להתמודד עם ילד שסובל מהפרעת קשב ודחיית סיפוקים, אימפולסיביות


אז בואו נתחיל:

מה לעשות כשילד בן 6 מפחד לישון לבד




במאמר הזה כתבתי על פחדים. קראו אותו, מניחה שתוכלו להעזר בו על מנת לקבל כלים כיצד לדבר עם ילדים כאשר הם מעלים את רגש הפחד.

פחד הוא רגש הישרדותי שקיים אצל בני אדם ובעלי חיים. 

כאשר אנו חשים פחד, אנחנו מתרחקים מסכנה ובכך מעלים את סיכויינו לשרוד.
כאשר בעל חיים מפחד, הוא יסתתר וכך יתרחק ממקור הסכנה או שמראש לא יגיע למצב בו הוא יסכן עצמו. גם אנחנו נתרחק ממקור סכנה כתוצאה מפחד. אך לעיתים הפחד עלול לשתק אותנו, למנוע ולהגביל אותנו בחיי היומיום.

אנחנו מתמודדים עם פחדים מינקות ועד בגרות, בכל שלב לפי המשימה ההתפתחותית העומדת בפנינו.
כך שאם תינוק עד גיל חצי שנה, שבעה חודשים יפחד או יבהל כי שמע רעשים חזקים כמו מכונת כביסה, שואב אבק וכדומה,
בגיל שנתיים יפחד מהחושך
ובגיל שש ומעלה יפחד הילד מחלומות רעים בלילה, פחד להישאר לבד בחדר, פחדים שקשורים לדאגה ובריאות ההורים, פחד מכישלון, פחדים שקשורים למערכות יחסים עם אחרים ועוד.
כאשר בגילאים האלה הפחד הופך להיות יותר מציאותי עבורם.



לא תמיד ידעו הילדים לבטא את תחושת הפחד, ולפעמים ידעו לומר מה מפחיד אותם רק שהאוירה לא תהיה תומכת ומכילה ולכן ימצאו דרך אחרת לבטא את הפחד,למשל בתלונות על כאבי בטן, אוזן, בחילות, לא יצליחו לישון.
כשאני אומרת שהאוירה לא תומכת ומכילה הכוונה לכך שפעמים רבות אנחנו בלי לשים לב מבטלים את הרגש שעולה ואומרים:
אין מה לפחד, ממה אתה מפחד, זה בכלל לא מפחיד.
אנחנו נוטים לומר זאת כי אנחנו רוצים לעודד את הילד שלנו להתמודד.
אם נלך ברחוב ונפגוש כלבלב חביב והילד יביע חשש ופחד ממנו, והבעלים של הכלב יאמר: ״הוא בכלל לא מפחיד, תראה איזה חמוד הוא״.
נכון, אולי הוא חמוד ואותך הוא לא מפחיד.
אבל הילד חש פחד, פחד שאולי לא אובייקטיבי, אבל הוא עדיין חש אותו ולא צריך לבטל את התחושה. להיפך, להבין שהוא מפחד, זה משהו שקשה לשלוט בו.

השבוע הכרתי ילד בן 9 שכשהוא עמד בכניסה כבר ראיתי על פניו שכל רעש מעורר בו חרדה.
הוא מסתכל לצדדים, מוודא שאין חתולים באיזור או שהכלב במקום סגור כדי שלא יפגוש אותו.
האבא שהביא אותו למפגש, דרבן אותו להיכנס פנימה.
הילד אמר שהוא מפחד והאב ענה: ״שום דבר.. החתול פה ממש נחמד, הנה תראה איך אני מלטף אותו״.

האב ביטל את התחושה של הילד. לא מתוך כוונה רעה, הוא באמת רצה לעזור לו להתמודד, להראות לו שהוא מלטף ולא קורה לו כלום.
אותו החתול באמת לא מפחיד והוא יכול להתקרב וללטף אך הילד פחד, והפחד הוא עניין סובייקטיבי ואל לנו לבטל אותו.
סימנתי לאב שיכנס לרכב ויתן לי לעבוד :)
התיישבתי ואמרתי שאנחנו לא חייבים להיכנס.
מה יכול לעזור לך להרגיש בטוח? מה יעזור לך להתמודד עם הפחד מהחתול?
ביקשתי מהחתול שיתרחק למקום אחר ובאמת אחרי שהוא לא קיבל ממני ליטופים, הוא הבין את הרמז והלך.
הילד הרגיש קצת יותר נינוח והסכים להכנס.
מי שמכיר את המרחב שלי, יודע שהחתולים מסתובבים כל הזמן בחצר. דבר שהעלה חרדה גדולה אצל אותו ילד.
הצעתי לו ללכת לחדר, שם אין חתולים ולנסות להבין מה בחתול מפחיד אותו כל כך ומה יכול לעזור לו.
בעוד ההורה ביטל את התחושה של הפחד, אני הכלתי אותה ונתתי לה לגיטמציה.
כשהילד ראה שאני לא מתרגשת מהפחד שלו ואני רגועה, הוא לאט לאט התחיל לתת יותר ביטחון בסביבה.



בואו נחזור לילד בן 6 שפוחד להישאר לבד בחדר או ללכת לישון לבד

הגיעה שעת השינה, סימנתם שעוד 10 דקות הולכים לישון ומתחילים את טקס השינה. צחצוח שיניים, פיפי, נכנסים למיטה.
יושבים ומדברים, קוראים סיפור או כל זמן איכות של הורה ילד.
זהו, הגיעה השעה. סוגרים את האור והולכים. ואז זה מתחיל:
״אימא, אני מפחד, תישארי איתי, אל תלכי״
(אז כפי שציינתי, לא לבטל את הפחד. יש לתת לו לגיטמציה).
״אני ממש מבינה שאתה פוחד ללכת לישון לבד, מה יכול לעזור לך?״
״שתישארי איתי״

ראשית ננסה להבין ממה הפחד נובע. האם מגנב, מחושך,  מפלצות
כדאי לחשוב יחד מה יכול לעזור לו, איך אפשר להתמודד עם הדבר המפחיד.
האם להדליק אור קטן, ללכת לישון עם פנס, לחבק בובה, לוכד חלומות, מוסיקה מרגיעה ועוד רעיונות יצירתיים שאין לי ספק שתמצאו (אם בא לכם לשתף.. מוזמנים).
בכל מקרה לנסות למצוא פתרון, לא לבטל את תחושת הפחד, לא להתרגש ולעשות מזה עניין גדול, לא להתעצבן ולהתעסק עם זה
(זה דרך נפלאה למשוך תשומת לב ולגרום לכם, ההורים, להעסקת יתר)
והכי חשוב, להיות עקביים. 
אם החלטתם לצאת מהחדר ולסמוך עליו שיתמודד, תהיו עקביים ותצאו מהחדר כל יום. ולא יום כן יום לא, יום למה לא.




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.