כשאני מבקשת תשלום, אני מבקשת להיות בשליחות שלי

פעם קראתי משהו שנשאר איתי.

הרעיון היה פשוט: כשאתה מציע שירות מתוך שליחות אמיתית, אתה לא מוכר. אתה נמצא.

איפשהו בעולם, יש אדם שצריך בדיוק את מה שיש לך לתת. אתה כאן כדי לעשות שינוי. וכל פעם שאתה מגיע מתוך המקום הזה, הוא שלם, לעשייה שלך, לאנשים שאתה פוגש, אתה בשליחות.

זה נגע בי עמוק. כי זה בדיוק מה שאני חשה.

מה אני עושה כאן?

בחרתי בתחום הזה כי ראיתי ילדים שמתקשים, הורים שמתשישים, ומשפחות שמחפשות פתח. ראיתי שהטיפול הרגשי בעזרת בעלי חיים יכול לפתוח דלתות שדרכים אחרות לא הצליחו.

אני יושבת עם ילד שמסרב לדבר, ולפתע הוא מלטף את הארנב ומספר לי על הפחד שלו. אני יושבת עם הורה שמרגיש שאיבד את הקשר עם הילד שלו, ויחד אנחנו מוצאים דרך חזרה.

זו השליחות שלי. זה מה שאני כאן לעשות.

אז למה צריך לשלם?

פעמים רבות אני שומעת את השאלה, לפעמים בקול ולפעמים בשתיקה: "זה יקר." ואני מבינה. 380 שקלים לפגישה זה לא מעט.

אבל תנו לי לשתף אתכם במשהו.

כדי שאוכל להיות כאן, נוכחת, מרוכזת, מחויבת, לכל ילד ולכל משפחה, אני צריכה שהמקום הזה יתנהל. שיהיו בעלי החיים, שיהיה הזמן, שיהיה השקט הנפשי שמאפשר לי לתת מעצמי.

אני לא יכולה להיות בשליחות שלי אם אני לא יכולה להמשיך את העשייה.

התשלום הוא לא עסקה

כשאתם משלמים על פגישה, אתם לא קונים שירות כמו כל שירות אחר. אתם מאפשרים לי להיות בשליחות שלי.

אתם אומרים: "אני מאמין שמה שאת עושה חשוב." ואני אומרת בחזרה: "אני כאן בשבילכם, בכל מה שיש לי."

זו שותפות. לא עסקה.

האמון הזה הוא מה שמאפשר לי לשבת עם הילד שלכם מתוך מקום שלם. לא דחוף, לא מותש, לא עסוק בהישרדות. אלא נוכח, קשוב, ומחויב לדרך שלו.

איפשהו שם, יש ילד שצריך אותי

אני חושבת על זה לפעמים. שבמשמר דוד, בתוך הנסט הקטן שלי, אני מחכה לפגישה הבאה. ואיפשהו, יש הורה שעדיין לא הרים את הטלפון. אולי מחכה לדחיפה קטנה. אולי מרגיש שזה מותרות. אולי פשוט לא בטוח שזה יעזור.

למי שמתלבט, אני אומרת: השיחת ההיכרות היא בחינם. נדבר. נבין אם הדרך הזו מתאימה לכם. ואם כן, אהיה שם, בכל מה שיש לי.

כי זו השליחות שלי.

עירית דימניק, ה"נסט
טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים, משמר דוד