מה מסתתר בתוך השיריון?

הוא תמיד בוחר להתבונן בצב.
הוא הגיע אליי באפריל 2020 ובאופן דיי מידיי קיבל את השם קורונה,בהמשך שיניתי לקוביד.
לא כי היא וירוס או משהו שצריך להכחיד
אלא כדי להזכיר לי שהוא הגיע בתקופה דיי מיוחדת שבה כולנו מסתגרים בבתים והוא עצמו גם סגור בביתו שלו. כך שזה היה מאוד סימבולי לקרוא לו כך.
דיי מהר הוא מצא את מקומו בקרב משפחת הארנבים והשרקן וכשאירחנו את רימון, הצבה של בית הספר, הרגיש קצת פחות שונה.

מידי פעם ראיתי אותו שוכב על גבו וכשערכתי תצפית כדי להבין איך זה קורה, ראיתי שלפעמים הארנבון קצת דוחף אותו והופך אותו.
התחלתי לשים לזה לב קצת יותר.. וגם קצת לתהות מה גורם לו באופן דיי מכוון להפוך אותו.
הבאתי את השיח הזה למפגש הטיפולי עם תומר.
תומר בן 14, ילד בכור למשפחה בת 4 ילדים. תומר עצמאי, אחראי ולוקח חלק פעיל במשימות הבית. תמיד נרתם לעזור להוריו.
הוא נער חברותי שמרבה לבלות בחוץ אך כשהוטל סגר, ובתי הספר לא חזרו לפעול עבורו, החל לאט לאט להסתגר ולהתכנס בתוך עצמו.
למפגשים הגיע בשמחה. תמיד התחבר לבעלי חיים. וכשראה את קורונה/קוביד הצב, החל להתעניין בו יותר ממפגש למפגש.
במהלך המפגשים הוצאנו אותו החוצה לדשא כדי שיוכל לטייל קצת ולראות עולם (כמו שתומר הגדיר זאת).
חתכנו לו סלט ירקות, הכנו לו מעין מבוך ובסופו צ׳ופר כדי שיוכל לעשות קצת ספורט (תומר אומר שזה ממש חיוני לשמור על כושר כשכל היום תקועים בבית) צפינו בארנבון הופך אותו על גבו וניסינו להבין למה.
תומר חשב שהארנבון הופך את הצב כי הוא לא חלק ממשפחת הארנבים. הם לא רוצים אותו איתם וזו הדרך שלו לסמן לו
תומר העלה עוד השערות שהובילו לעוד לא מעט שאלות 

מתי מסתתרים בתוך השיריון?
מה גורם לנו להסתתר?
האם עדיף להסתתר או להתמודד?
מה המשמעות של השיריון עבור כל אחד מאיתנו ?
מה המחיר שנשלם כשאנחנו בוחרים להסתתר? 

השיח הביא את תומר להבנה שכרגע הוא בוחר להיות קצת כמו קורונה.
להסתתר בתוך השיריון שלו ולא יותר מידי לתקשר עם העולם.
הוא אומנם מתחבר לשיעורים, ומשוחח עם המשפחה וקצת עם החברים אבל הוא לא יוצא החוצה לעולם, לא נפגש עם אף אחד ולא מעוניין בכך. והמחיר שהוא משלם זה המרחק מהחברים. ולא רק המרחק הפיזי. הוא התרחק מהם גם נפשית.
החברים שלו ממשיכים להיפגש והקפידו תמיד להציע לו לבוא.
אך משסירב שוב ושוב, הפסיקו להציע. והפער ביניהם הלך והתעמק.
לאחר שתומר הגיע לתובנות הללו, התחלנו לחשוב על דרכי פעולה.
איך הוא חושב שנכון יהיה לו לצאת מהמצב אליו הביא עצמו.
הדגש הוא חשיבה משותפת תוך הכוונה שיגיע לפתרון הנכון לו.
המשמעות היא שהוא מעלה רעיון ואנחנו חושבים עליו יחד. אני יכולה אולי להציע מה אני הייתי עושה אבל בהחלט לא אומרת לו מה הוא צריך לעשות ונותנת לו את הפתרון. 

הפתרון נמצא אצלו.

וכך לאחר אי אילו מפגשים נוספים תומר מצא את הדרך לשתף בקושי את אחד החברים שלו.
וכשהחבר הבין מה חווה תומר ועם מה הוא מתמודד, היה לו קל יותר להבין, להכיל, לקבל ולהעביר את המסר לשאר החברים.
החברים מצידם חזרו לעטוף אותו ולעזור לו בהתמודדות . כי עכשיו הוא כבר לא לבד.
הוא כבר לא צב עם שיריון על הגב שבוחר להיכנס ולא להתמודד.
עכשיו הוא יותר חשופית (כך בחר תומר לתאר עצמו).
הוא חשוף והוא מתמודד.
נכון, הוא יותר פגיע, אך הוא מרגיש שיש לו את הכלים להתמודד מול הקשיים שיעלו בדרך.